(תנו מבט בעיניו! מבט של דוב שכול המחפש את טרפו!)

אצל האב לבאר הבן לעולם לא יפשל.

המשחק אמש?

"ברכה מאלוהים", הוא אומר. "מכאן ישנה רק דרך אחת – למעלה!. מה הייתם רוצים? משחק של 20-20-20 וניצחון על 30? זוהי ההתחלה הטובה ביותר שהיתה יכולה להיות לו. הוא פיקח מספיק להסתכל על המשחק שוב ושוב, להבין את השגיאות שעשה, וללמוד מהן!".

זה האבא, ולומר את האמת? אין בכך כל רע.

השאר זאת לאבא למצוא זווית חיובית בכל מה שבנו לונזו יעשה, ומאחר ואיש לא יכול לקחת את הכישרון המיוחד של הבן, ברור לכולם שזה היה משחק שהוא ABERRATION – יוצא  מגדר הרגיל במובן השלילי הפעם – ומכאן תהיה רק עלייה קדימה. הוא היה 2 מ-15. כשבמשחק הבא הוא יהיה 4 מ-15 האב יצעק "שיפור כפול כבר במשחק השני".

רגע, מה רע באב כזה? לא היה השבוע שחקן אחר מבין הרוקי'ס שזכה אפילו ל-10% מההופלה לה זכה לונזו. לא מרקל פולץ ולא ג'ייסון טאטום, ולא אף אחד אחר.

מה שעושה מכל הטירוף דבר לא כל כך מטורף היא העובדה שלבן יש את כל מה שצריך כוכב-על: המבט…ההליכה… רגש העליונות שהוא משליט רק בגלל הימצאו. הילד הוא כוכב, אני אומר לכם. הוא מתאים בול לשואו-טיים של הלייקרס משנות ה-80 ואני בטוח שמג'יק קלט זאת הרבה לפני כולם כי לו עצמו יש את הנוכחות הדומיננטית הזאת. ללארי בירד היתה הנוכחות הדומיננטית. במילה אחת לארי יצר יותר כותרות מאחרים בשעה של ריאיון.

במשחק אמש מצאתי את עצמי מסתכל על לונזו ותנועתו יותר מאשר כל שחקן אחר.

אבל…

למג'יק ולבירד היה משחק מאחורי המבט הדומיננטי ומשרה ההילה. לונזו הראה לי אמש שישנה לו מסירה מצויינת – אבל ממש מצויינת – וכניסה לסל טובה בגלל רגליו הארוכות. אבל כמובן שחובה עליו לשפר את קליעתו מהפרימטר מהקצה אל הקצה, ובזה הוא יקום או ייפול.

כשסטיב נאש וג'ון סטוקטון הגיעו לליגה הם היו קלעים בינוניים ומטה מהטריי. ג'ון סיים כקלע טוב מאד, ונאש סיים עם ממוצע ה-3 הגבוה בליגה.

היה לו ערב קליעה איום ביותר שיכול להיות – 2 מ-15 כולל 1 מ-1 מהטריי, אבל הוא הראה את הדבר החשוב ביותר ללייקרס: קואורדינציה מעולה, וכימייה – כאילו באו מאותו בית יוצר – עם ברנדון אינגראם.

ואצהיר זאת עכשיו במשפט שמצידי תזכירו לי עד יום מותי:

על ברנדון אינגראם ועל לונזו בול תתעלה הלייקרס עד פסגת הליגה תוך 2-3 שנים, אבל איתם היא גם מסוגלת ליפול לתחתית בור הצואה.

הספיק לי המשחק אמש להבין זאת ולדעת זאת, ואני לא זז מהצהרה זאת אפילו אם עגל מביא בולדוזר מהקיבוץ שינסה להזיז אותי.

הלייקרס הם אינגראם ולונזו. בהם תלוי הכל.

האב – שהוקף שומרי SECURITY כאילו היה כוכב רוק אמר:

“I"Great game for him. I’d rather him have a game like this than him score 20, 20, 20 and win by 30,” LaVar Ball said. “So now you know how to lose. This is easy. This is better for my boy than scoring 30 points and everybody making all the shots. If this is the worst he could do? And the culture is winning. Pass the ball around. They lost by three or four points playing his first game ever. So if he’s just all right, they win.”

“He won’t be discouraged,” LaVar said. “This is the worst you can do. You can only go up, and you still keep your team in the game playing your worst game ever. That’s what I like about this idea. He took the shots. They didn’t go in. but he took them.

“It’s better for him to start at the bottom than have all this success at the stop and then you’re going to expect it the whole season. He’s going to grow.”

לקהל האוהדים של הלייקרס הספיק לראות את ראשו מבצבץ מחדר ההלבשה וכולם נכנסו לפרנזי, טירוף האווירה היתה אווירה מיוחדת במינה שהלייקרס כבר לא חשה כמה שנים טובות.

קשה להאמין, אבל מוטב שכל שונאי הלייקרס – כמוני – יכניסו טוב-טוב לראשם: כוכב נולד ללייקרס. הוא עלול להביא תקופה חדשה, כמו של פעם עם מג'יק, ועם קובי.